לצאת מחוץ לקופסא -טלוויזיות

אני נזכרת בסיפורים של הורי על התקופה בה הם היו ילדים בארץ, כשעדיין לא היו טלוויזיות ועל ההתרגשות הגדולה כשרק החלו להופיע בארץ הטלוויזיות הראשונות.

לא לכל אחד בבית היו טלוויזיות, אולי אחת בכל השכונה, וכולם התקבצו באותו הבית כדי לצפות בחדשות או באחת מהתכניות ששודרו אז.

כל כך מוזר לחשוב בימינו שלא היו טלוויזיות כדבר שבשגרה כאשר אצלנו כיום המסכים ממלאים יותר ממחצית השגרה היומית שלנו ושל ילדינו.

הן הגיחו לעולמנו ולקח להן זמן לכבוש אותנו כפי שתפקידם כיום, אך במשך השנים זה הפך בהחלט לפריט חובה בכל בית, אם לא מספר טלוויזיות בכל בית ובכל משרד.

הטלוויזיות מחברות אותנו לחיים בחוץ, כשאנחנו חיים את חיינו בתוך בועה בדרך כלל ומהלך יומינו נראה רב הזמן דומה ליום האתמול. הטלוויזיות עושות את החיבור שלנו אל העולם שבחוץ ומנגישות לנו את כל מה שקורה מסביבנו הישר אל תוך הסלון הביתי שלנו מבלי לזוז מהספה.

כאשר כל הידע שבחוץ יכול להגיע אלינו בכזאת מהירות וקלילות, אין אחד מאתנו שיוותר על התענוג הזה.

אך דווקא בשנים האחרונות לאחר שבכל מקום בעולם ברור כי הטלוויזיות תופסות נפח גדול מאוד בחיינו ובחיי הילדים שלנו, החלו אנשים גם להתנגד לצפייה בטלוויזיה בטענה כי הדבר משבש או משחית את עולמנו.

כשאר יש נגישות לכל כך הרבה מידע, אין לאף אחד שליטה על מה שנכנס אלינו הביתה כשאר אנו מדליקים את מכשיר הטלוויזיה. ואנשים שצריכים את השליטה ואת הסינון האישי של המידע, מעדיפים להשאיר את הטלוויזיות מחוץ לבתיהם.

ובכל זאת, אחוז האנשים שמעדיפים לחיות ללא טלוויזיות הוא עדיין זעום לעומת אלו שמכניסים את הטלוויזיות לחייהם.

כנראה שאת הקידמה לא ניתן לעצור. וגם אם נחליט להשאיר את הטלוויזיות מחוץ לתמונה, עדיין העולם והתקשורת מתקדמים לכיוון אחד, ואת זה לא ניתן לעצור.

אפשר לבחור שלא להיות חלק במשחק הזה, אך רב ההפסד על הרווח מכך.

קשה לי לדמיין עולם ללא טלוויזיות וללא מסכים. כיום כשכל האפשרויות בידינו קשה לוותר וללכת אחורה לאותו עולם דל שהיה להורינו ללא טלוויזיות.